פסק-דין בתיק ת"א 32087-05-10

תביעה על סך של 30,200 ש"ח.

טענות התובע

1.         התובע, בן 80, רופא ועיתונאי, פנה בטלפון ביום 16/5/10 ללשכת ראש העיר, וביקש למסור לו ספר שכתב בשם "נרדפים בשם החוק", וכן להפנות תשומת ליבו לטעויות שנפלו בקטלוג של ציירים יוצאי רוסיה שפרסמה העירייה.

2.         בתשובה לפנייתו הטלפונית, נענה התובע כי הוא יכול לבוא עוד באותו יום, שכן - כך טוען התובע שנאמר לו - ראש העיר פנוי מהשעה 13:00 ואילך (עמ' 7 ש' 20 ואילך).

3.         התובע הגיע ללשכת ראש העיריה בשעה 13:45 וביקש להיפגש עם ראש העיריה. ואולם, עתה נאמר לו שראש העירייה אינו פנוי והוא רשאי להשאיר את הספר בלשכה. התובע סירב לכך וביקש למסור את הספר לראש העיירה באופן אישי (עמ' 8 ש' 10-16).

4.         משעמד התובע על דעתו, הוצע לו ע"י עוזר ראש העירייה, שנכח במקום, להגיע בשעה מאוחרת יותר באותו יום, בו מקיים ראש העירייה "לשכה פתוחה", בה תושבי העיר רשאים להיפגש עימו בלשכתו ללא  תיאום מראש, בענייני קהילה בלבד. גם להסדר זה התובע סירב משום שאין המדובר בענייני קהילה (עמ' 12 ש' 24-26).

5.         בשלב זה, התובע התיישב על כיסא וסירב לצאת מן הלשכה, על אף שנתבקש לעשות כן. למקום הגיעו שני מאבטחים, הקב"ט דרור גבאי והקב"ט שון טל, אשר ביקשו אותו לצאת מהלשכה וכשנענו בשלילה, נאמר לו כי תוזמן משטרה והתובע הגיב במילים "תביאו את מי שאתם רוצים" (עמ' 10 ש' 7-10).

6.         כעת, הגיעה למקום ניידת הכוללת פקחות ושוטר משטרת ישראל, רס"ר יריב מסורי. רס"ר מסורי ביקש מהתובע להזדהות, והלה הזדהה בפניו באמצעות תעודת עיתונאי. רס"ר מסורי ביקש מהתובע לצאת מהלשכה, אך התובע סירב לכך עד אשר יפגוש את ראש העירייה, או לחילופין עד אשר יקבעו לו פגישה אישית עימו במועד מסויים (עמ' 11 ש' 1-4).

7.         בשלב זה, אחזו מר גבאי ורס"ר מסורי את התובע כל אחד בזרוע אחרת, הוציאו אותו מהלשכה והכניסו אותו למעלית (עמ' 11 ש' 10-15). עוזר ראש העירייה, מר כהן, זרק את תיקו של התובע לתוך המעלית (עמ' 11 ש' 22-24).

8.         לטענת התובע האירועים המפורטים לעיל גרמו לו לנזק פיזי ונפשי. הוא סבל מכאבים בכתף ברגל ובגב, והוא מתבייש לצאת מן הבית מחמת הבושה. כמו כן, הותירו בו  האירועים הנ"ל צלקת נפשית קשה שהשפיעה עליו ועל משפחתו קשות. כמו כן, טוען התובע שבמהלך האירוע נעלם לו ארנק אשר הכיל כסף.

9.         לפיכך, הגיש התובע תביעה זו כנגד העירייה והמדינה. יש לציין כי מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד המעורבים באופן אישי, ואולם עקב בקשת והודעת חסינות, התביעה כנגדם נדחתה.

טענת הנתבעות

10.        הנתבעות, אינם כופרות בהשתלשלות הדברים המפורטת לעיל. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי פעלו בסבירות. ללא הפעלת כח בלתי נחוץ וכי לא נגרם לתובע כל נזק גופני שהוא מהפעולה האמורה, שהיתה מחוייבת המציאות.

עוד טוענות הנתבעות כי לא ידוע להם על אובדן ארנקו של התובע, וכי בזמן אמת התובע לא התלונן על אובדן זה.

דיון והכרעה

11.        כבר בפתח הדברים אומר, שאינני מוצא כל צידוק להתנהגותו של התובע בלשכת ראש העירייה. מוכן אני לקבל את הטענה כי נאמר לתובע טלפונית כי יוכל למסור לראש העירייה את הספר באותו יום, וכשהגיע ללשכה הסתבר לו כי לא ניתן לעשות כן.

על אף זאת, לא היתה לתובע כל זכות להישאר בלשכה, ולסרב לפנותה עד אשר יתואם עבורו מועד מיוחד ומסירת הספר. אין לתובע כל זכות משפטית קנויה או זכות אחרת לפגישה מן הסוג האמור, בוודאי לא מן הטעמים האמורים, וההצעה להשאיר את הספר בלשכה הינה סבירה ומקובלת.

התובע סירב לכל הסדר סביר שהוצע לו, כגון הגעה בשעה מאוחרת יותר כדי למסור את הספר לראש העירייה במסגרת "לשכה פתוחה" בתואנה מוזרה כי אין המדובר בענייני קהילה. סירוב זה ונימוקיו מלמדים כאלף עדים על התנהלותו הפסולה של התובע.

אנשי העירייה היו מוכנים לחרוג עבור התובע מן הכלל שהלשכה הפתוחה מיועדת לענייני קהילה בלבד, וזאת ככל הנראה עקב גילו המתקדם ונסיבותיו האישיות. ואולם התובע עמד על שלו, וסירב להתפנות עד אשר יקבל את מבוקשו. זו התנהגות אשר אינה הולמת אדם במעמדו ובגילו של התובע, וראוי הוא כי ייעתר לאחת מההצעות הפשרה הסבירות שהוצעו לו.